לרקוד את החיים / מאת גיא נמרוד 




"לרקוד את החיים" - מה זה בעצם אומר?

עוד לפני שהתחלתי לכתוב ישבתי וחשבתי: איך אני מסביר את הרעיון הזה מבלי שהוא יישמע כמו סיסמא שחוקה?  מצד אחד קיימת האפשרות לתת הסבר קוגניטיבי. מצד שני ניתן לתת הסבר רוחני..
אבל איך ניתן לשלב את שני הדברים ולשמור את זה בגובה העיניים?

המסקנה שהגעתי אליה היא, שהדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא באמצעות שיתוף בחוויה אישית.

במאמרי הקודם, דלת הקסמים, כתבתי על שינויים ועל מה שעומד מאחורי הקלעים.
הפעם אכתוב על ההתמודדות עצמה מתוך הניסיון האישי שלי, שלצורך העניין אתן לו את כותרת המשנה
"לראות מעבר למה שהעין מסוגלת לראות".  

בחיים יש שני סוגים של שינויים:

1. שינויים שמגיעים מתוך רצון/צורך פנימי  (כתבתי עליהם במאמרים קודמים)

2. שינויים שמגיעים כתוצאה מאיזה שהוא אילוץ חיצוני

לאלו שמכירים אותי מקרוב ידוע שבשני העשורים האחרונים, מעבר לליווי של אנשים בנתיבי צמיחה והתפתחות (בעזרת שיטות שונות) באופן פרטי, חבשתי כובעים שונים במישור הפורמאלי, החל בניהול וכלה בתכנות מערכות מידע. אבל בחיים יש דבר שנקרא קארמה ויש דבר שנקרא דארמה ולא תמיד ניתן להתעלם מהם.

הניסיון שאכתוב עליו הפעם מדבר בדיוק על נקודת המפגש של הקארמה והדארמה.  

יום אחד, ב 2003, הודיעו לי את ההודעה הבאה:

"אדוני, צר לי לבשר לך אתה מוגדר היום כעיוור ב 100% "

אתם רואים את התמונה בעמוד הבא?  זה בערך המצב של אדם העומד לפני שינוי. בין אם השינוי הוא חיצוני ובין אם הוא פנימי, הרגש הדומיננטי באותו רגע הוא: פחד

וזה בדיוק מה שהרגשתי באותו רגע ! "מה ?  מו ? מי ? אבל אני כן רואה",  צעקתי, "פשוט בעקבות התאונה משהו השתבש לי והעיניים שלי לא מצליחות לקבל פוקוס וזה הכול. מה אתם עכשיו מנחיתים עלי כל מיני תוספות?", אבל הרופאים נשארו בשלהם.

תמונה מס` 1 - האדם מחפש אחר השור



דיברנו על שינוי ? אז הנה דוגמא לשינוי שמגיע כתוצאה מאילוץ חיצוני.

לך תתמודד עם זה עכשיו.

מה זה בעצם אומר בטווח המיידי ? מה זה אומר בטווח הארוך ?
לא אלאה אתכם בפרטים אבל כמו שאתם מתארים זה "סרט" לא  פשוט.

עמדו בפני שתי אפשרויות:

1. להיות צופה פאסיבי ולחכות לרגע שבו אצטרך עובד זר וכלב נחיה

2. להיכנס לתפקיד התסריטאי/במאי/מפיק של ה"סרט" שלי, ולבדוק איך פועלים במציאות שנוצרה שבה יש אובדן של 90% משדה הראיה (אין תרופות, אין ניתוחים), ועם מה שנותר צריך לנצח!

בנקודת הזמן הזו התחיל מסע שאליו נדרשתי לגייס את כל מה שצברתי על בסיס ניסיון החיים שלי. עם כל הידע הרוחני והקוגניטיבי .
התחלתי לצעוד צעד אחר צעד בעקבות השור לעבר הלא ידוע.
היטיב לבטא את זה השחקן הראשי בסרט של אלמודובר, שאמר בסוף הסרט (חיבוקים שבורים):
"סרטים צריך לסיים גם אם זה מתוך עיוורון". 

תמונה מס` 2 - הוא מוצא את עקבותיו של השור



בשלב הזה הייתי צריך לגייס את כל מה שאני יודע על עצמי ועל היקום, ובמקביל לשאול את עצמי
שאלה לא פשוטה:
את מה שאני רואה (יודע) קל לזהות כי זה נמצא בשדה הראיה,
אבל מה בעצם אני לא רואה (יודע) ואיך אפשר לגלות את זה ?

ואם לחלק את זה בצורה פשוטה:

מה אני יודע שאני יודע ?

מה אני יודע שאני לא יודע ?

מה אני לא יודע שאני יודע ?

מה נמצא בתת-מודע ?


כך התחיל המסע הנוכחי מתוך הצורך לשפר את המציאות החדשה שנוצרה,
המסע לגילוי הדברים שיוכלו להפוך את המציאות שלי ליותר טובה עבורי ...

תמונה מס` 3 -  הוא מבחין בשור



המשמעות של "להבחין בשור" הייתה עבורי איזו שהיא חקירה פנימית,
שמטרתה הייתה גילוי /היזכרות בתשוקות שלי בחיים ובערכים שמניעים אותי קדימה.
אם קראתם בבלוג שלי את הסיפור על ריקוד החיים אז בעצם שאלת השאלות הייתה שם:
מעבר למה שצריך לעשות,
מה בעצם בא לי לעשות ואני עדיין לא עושה ?

ללוות אנשים בנתיבי צמיחה והתפתחות ? - עושה! 
פה יש שמות שונים לנושא,
חלק הגדירו אותי כמדריך רוחני,
חלק הגדירו אותי כמנטור,
היום מגדירים אותי כמאמן מקצועי ומטפל בנפש
יחד עם זאת אני לא אוהב את ההגדרות האלו כי הכלים, שרכשתי במהלך השנים,
והתעודות השונות ( ראו ב - "
אודות") שקיבלתי, הן לא מי שאני.
במפגש עם האנשים אני לא מביא את התעודות שיעשו את העבודה
אלא אני מביא את עצמי .

לתרגל ולהדריך את אומנות הלחימה הפנימית (טאי-צ`י) ? - עושה כבר 20 שנים !

ומה עוד ?

פתאום החלו לצוץ לי כל מיני רעיונות ישנים וחדשים של דברים שרציתי פעם לעשות
ודברים חדשים שחשבתי שיהיה מעניין לעשות.

תמונה מס` 4 - הוא תופס את השור אבל מבין שאם הוא רוצה שהשור יקבל את מרותו עליו לאמנו



אחד הרעיונות שצצו לי היה שאני רוצה לרקוד !  נזכרתי שבבית ספר היסודי רקדתי והיה לי כייף, ואחרי הצבא (86) רקדתי בבית ברל במסגרת המכינה הקדם אקדמאית. אז זה היה ריקודי עם ועכשיו בא לי משהו אחר, יחד עם זאת, בכל מקרה, בא לי לרקוד ! 

בשלב הזה השור התחיל להשתולל: "מה פתאום לרקוד בגיל שלך ?
אתה עיוור, אתה לא תצליח, זה לוקח שנים עד שרוכשים מיומנות שכזו..."
ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.
האמת ? זה היה די משתק.

תמונה מס`  5 - האדם מאלף את השור



אבל...

נזכרתי שבנעורי הצלחתי לאלף סוס פראי שהגיע לאיזה סוחר סוסים שהיה לנו בשכונה לאחר שאותו סוס הרג את בעליו.
הדרך שבה אילפתי את הסוס הייתה, קודם כל, להרגיל אותו לנוכחות שלי.
בתחילה רק ישבתי על הגדר ומדי פעם הייתי זורק לכיוון שלו קוביית סוכר.
במהלך שבוע שלם הייתי בא ויושב שעה על הגדר.
לאט לאט הוא התחיל להתקרב אלי עד שהוא לקח את קוביית הסוכר מכף היד שלי.
בשלב הבא הוא כבר איפשר לי  ללטף אותו (מבלי שארד מהגדר).
הורדתי את החולצה שלי שהייתה ספוגת זיעה והתחלתי ללטף לו את הפנים עם החולצה כי זה משהו שראיתי באיזה סרט ואימצתי את הרעיון.
בשלב הבא כבר העזתי להיכנס פנימה, ללטף אותו, ולהבריש אותו.
לאחר שבוע נוסף גם הצלחתי לרכב עליו.

את אותם תהליכים עשיתי עם עצמי ועם השור (הפחדים שלי).
בכל פעם מצאתי איזו שהיא קוביית סוכר שכזו.

תמונה מספר 6  - הוא רוכב הביתה על גבי השור



היום, כפי שחלק מכם יודעים, אני אכן רוקד, התחרתי, הופעתי, ומקדיש לא מעט שעות ללמידה ואימון.
אני מתמודד עם קשיים, בין אם הם פיזיים, ריגשיים או מנטאליים,
ונהנה מהדרך. לזה בעצם אני קורא לרקוד את החיים !

למאמץ יש תוצאות, כפי שאתם יכולים לראות בתמונות בגלריה ובוידיאו קליפ המצורף למעלה שם תוכלו לראות את דורית מילמן (מרוקדים עם כוכבים) ואותי בתחרות PRP-AM בשנת 2008 ששם זכינו במקום ראשון למקצה של 'המבוגרים'.
וכמו שאומרים: " זה לא הגיל אלא התרגיל !!! "  {על ריוורס אייג'ינג אתם יכולים לקרוא - 
כאן
באחד ההרכבים, שרקדתי בהם, הגיל הממוצע של הרקדנים קרוב יותר לגילה של בתי הבכורה
מאשר לגיל שלי.

לסיכום:

אם הזכרתי קודם את הקארמה ואת הדארמה, אז ניתן לומר ש:

הקארמה היא ללמוד לראות מעבר למה שהעין מסוגלת לראות,
והדארמה היא לאפשר לאחרים ללמוד לראות את מה שהם לא מסוגלים לראות.

אני מקווה שהמאמר הזה נתן לכם איזו שהיא זווית ראיה חדשה.


את המאמר כתבתי לכבוד יום האהבה,
שעבורי יש לו משמעות מיוחדת,
אקדיש לכם שיר של נתן זך:

אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
את יפי העולם ולהלל את היופי
המופלא הזה שאין בו כל דופי ולהלל
את מי שעשה אותו יפה להלל
ומלא, כל כך מלא, יופי.

ואינני רוצה להיות עיוור ליופי
העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
על דברים אחרים אבל לא אומר די
לראות את היופי הזה שבו אני חי
ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
ועושות את יד באומץ ולא פחות
מכך, בסבלנות, סבלנות בלי די.

ולא אחדל מהלל, כן, להלל לא אחדל.
וכשאפול עוד אקום - ולא רק לרגע -
שלא יאמרו
הוא נפל. אלא הוא קם עוד רגע להלל
בעיניים אחרונות
את שלהלל לא יחדל.

באהבה ממני,

גיא נמרוד

 
לקביעת פגישת הכרות וקבלת פרטים נוספים לחץ כאן



 

 

כיצד לרקוד את החיים ?